כרתי על שולחן ערוך יורה דעה פ״ב

מהדורה: כרתי ופלתי, וורשא תרל"ח

« כרתי על שולחן ערוך יורה דעה פ״א כרתי על שולחן ערוך יורה דעה פ״ג »

1 סימני עוף טהור. ובו ה' סעיפים: סימני עוף טהור לא נתפרש מן התורה אלא מנה מינים טמאים בלבד ושאר מיני העוף מותרים והמינים האסורים כ"ד האמורי' בתורה ל' רמב"ם פ"א מהמ"א די"ד:

2 כל מי שהוא בקי באותם מינים ובשמותיהם הרי זה אוכל כל עוף שאינו מהם ואינו צריך בדיקה שם ועוף טהור נאכל במסורת והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד והוא שיוחזק אותו צייד שהוא בקי במינים הטמאים האמורים בתורה ובשמותיהם. מי שאינו מכירם ואינו יודע שמותיהם בודק בסימנים כל עוף שהוא דורס ואוכל בידוע שהוא ממינים הטמאים ואם אינו יודע אם דורס אם לאו אם כשמעמידים אותו על חוט חולק את רגליו שני אצבעותיו לכאן וב' אצבעותיו לכאן או שקולט מן האויר ואוכל בידוע שהוא דורס ואם ידוע שאינו דורס יש שלשה סימני טהרה אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף ביד לאפוקי אם אינו נקלף אלא בסכין ל' המחבר היה חזק ומדובק והניחו בשמש ונתרפה ונקלף ביד הרי זה סימן טהרה ואע "פ שיש לו ג' סימנים אלו אין לאכלו לפי שאנו חוששין שמא הוא דורס אלא א"כ יש להם מסורת שמסרו להם אבותיהם שהוא טהור. ל' הרמב"ם שם די"ח:

3 יש אומרים שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס ומותר באכילה אם יש לו שלשה סימנים בגופו: הגה ויש אומרים שאין לסמוך אפילו על זה ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהור בארוך כלל נ"ו ובתא"ו נט"ו וכן נוהגין ואין לשנות:

4 מי שהוא ממקום שנוהגין איסור בעוף אחד מפני שאין להם מסורת והלך למקום שיש להם בו מסורת יכול לאכלו במקום שהלך שם ואפילו דעתו לחזור ואם יצא ממקום שיש להם מסורת והלך למקום שאין להם מסורת מותר לאכלו:

5 אם שאר מקומות שאין להם מסורת יכולי' לאכלו על סמוך מקום שיש להם מסורת יש מי שאוסר ויש מי שמתיר ויש לחוש לדברי האוסר:

פירוש כרתי על שולחן ערוך יורה דעה פ״ב

1 נאכל במסורת שור' הדין אם עד א' אומר שמקובל מפי נאמן שעוף הזה טהור הוא נאמן דעד א' נאמן באיסורין רק עכשיו לגרעון הדורו' בע"ה אין לסמו' רק על אדם מוחזק בכשרות ובר דעה שלימ' ששמועתו מכוונתו ואומ' מפי ת"ח בקי בדברי' ובקי בהן ובשמותיהן ולכן מאוד צריך עיון לחדש בזמנינו מסורת חדשה על עופות לא שערום אבותינו

2 שדורס דעת הש"ך ופר"ח היינו שנעץ אצבעו וקולט מחיים והיא חדא עם דריס' הנזכר לעיל סי' נ"ז ועיין פלתי דהוכחתי דאין כן כוונת המחבר רק דאוכל ואינו ממתין עד שתמות ואכילת זבובים חיי' אינו סי':

3 שקולט מאויר ואינו מניחו לאכול שיפול לארץ

4 אצבע יתירה היינו באצבעות שלו יש אצבע א' גדול מהם כן הסכמת אחרוני'

5 וזפק ואם הוא זפק קטן עמ"ש בקונטרס המיוחד לסוגי' דנשר:

6 שמא דורס היינו לשיטת רש"י די"ט עופות יש להם ג' סימני טהרה וא"כ גם בעוף זה יש לספק אולי הו' מהם אבל לשיטת רמב"י אין בעוף טמא מעולם ג' סימני טומאה חוץ נשר:

7 אא"כ יש להם מסורת ובמסורת מותר אפי' ליכא סי' א' טהרה דאין לאחר מסורת הנכון כלום ש"ך ופר"ח:

8 וכף רגלו תרתי בעינן חרטום וכף רגל ועפ"י שנים יקום דבר:

9 אם יש להם ג' סימנים היינו לדעת רש"י דטמאים יש להם ג' סימנים ואם סי' דורס סי' חדש לא נתפרש לנו וא"כ אם יש לו ב' סימנים וכף רגלו רחב' הוא סי' לאינו דורס רק דלמא אינו דור' לאו סי' חדש וא"כ יש לו רק ג' סימנים ודלמא הוא מי"ט עופות ולכך בעינן ג' סימנים בלי כף רגל רחבה. אבל לדעת רמב"י אם יש לו ב' סימנים ואינו דורס ג"כ הרי ג' סימנים יצא מידי כל י"ט עופות ומותר רק מחבר גריר בתר רש"י ודברי הפר"ח פה מגומגמים. ועיין פלתי מ"ש בזה רמה שקורין אווז הבר היינו ווילדי געגז ווילדי ענטן אם יש להם כף רגל רחבה וחרטום רחב יש לאוכלו בלי פקפוק ואין להחמיר כלל אף דהרב בעל צ"ץ פקפק להחמיר.

10 למקום שאין להם מסורת מותר באם דעתו לחזור לכ"ע מותר אבל באין דעתו לחזור לכאורה נראה דאסור עמ"ש פלתי דמסתימת לשון ש"ע משמע אפי' אין דעתו לחזור מות' דתלינן דהם שלא אכלו הוא מחמת העדר המסורת והוא דיש לו מסורת ממקומו אוכל ע"פ

11 אם שאר מקומות עיין פלתי דביארתי או דהוא דרך לא זו אף זו דבסעיף הקודם כתב דמי שהלך לשם מות' לאכול ובסעיף של אח"כ קאמר לא זו דהוא יכול לאכול אף גם אחרים שלא הלכו לשם יכולים לסמוך אמסורת שלהם או דכאן מיירי בסעיף זה בני עיר אחרת אין להם מנהג שלא לאכול רק אינה אוכלים להעדר מסורת ולכך יכולים לסמוך אמסורת של אותו עיר אבל בסעיף הקודם איירי דאקבע המנהג ולכך לכ"ע א"י לסמוך על אותו עיר לבטל מנהגם אבל ההולך לאותו עיר ס"ל דא"צ לקיים מנהג מקום שיצא משם דאולי שם שכיח ובזה לא שכיח:

« כרתי על שולחן ערוך יורה דעה פ״א כרתי על שולחן ערוך יורה דעה פ״ג »